יום חג

זה אבא שלי ביום הכי מאושר בחייו.

אני בטוחה שהיה מאושר ביום בו נולדה אחותי ואח"כ ביום בו אני נולדתי, אבל בשביל שאני אצא לאוויר העולם- אבא השקיע לילה של אהבה עם אמא שלי, ובשביל היום הזה שעיתון "הארץ" בישר בו על הקמת מדינה- הוא השקיע הרבה מאוד לילות וגם הרבה מאוד ימים וגם לקח בחשבון אפשרות שימות על קידוש היום הזה ולא שכח לרגע להיות אנושי ומאוד מוסרי.

בכל שנה, בחלוף יום העצמאות, אני מכבסת את הדגל שקישט את המרפסת ומתפללת שבשנה הבאה יהיו לדגל שלי המון חברים מהדירות מימין ומשמאל, וגם מהאנשים מימין ומשמאל.

הוצאתי אותו עכשיו מהשקית והריח של המרכך מהשנה שעברה קפץ לי לתוך הנחיריים ותליתי אותו בדיוק באמצע המעקה. שיהיה יפה. והסתכלתי לימין וגם לשמאל ונראה שגם השנה לא יהיו לו יותר מידי חברים... הדגל שלי לא מתלהם ולא עושה עוול, הוא לא חושב שהוא מוצלח יותר מדגלים אחרים וגם לא יפה יותר, אבל הוא המזוזה החילונית שלי. גם אם יחזיקו וינפנפו בו בעצרות של שנאה ויביישו כשישאירו סביבו זבל-חג בפארק, ויטמאו כשיעשו בשמו מעשי נבלה- גם כל אלו לא ייגעו, לא יטמאו ולא יביישו את הדגל שלי. ממש לא אכפת לי לשמוע שוב שאני תמימה וילדותית ואפילו מטומטמת, כי יש לי דגל במרפסת, והוא מספר על אהבה גדולה לארץ הזאת ועל כך שלמרות כל המחלות שמייבשות לה את עלי הכותרת, אני מוכנה לעשות הכל כדי שתבריא וגם להיות סבלנית ובעיקר להאמין.