אימון תהליכי:

כאשר אנחנו רוצים להוציא מהתרמיל את "הפירות הרקובים", לנער מעלינו את אבק הכאבים, הטראומות והפצעים שלא הגלידו- ראוי להשתמש בכלים של האימון התהליכי, כדי שנצליח להתאים עצמנו לְעוֹלם מתגמל, משמח ומלא מימוש עצמי.

כאשר אנו בוחרים להיות אמיצים ולהיפרד מ"אזורי הנוחות" שמשאירים אותנו קטנים ומפוחדים- יש דרכים לעשות זאת באופן לא מאיים אך מאתגר, להיכנס בעדינות ועם המון תמיכה לאזורים הכאובים, לזהות אותם, לגעת בהם בהמון אהבה, לתת להם מקום של כבוד בזיכרון שלנו, אך לא לתת להם לנהל אותנו!

מדובר באמונות (פארדיגמות), משוואות, ו"ילדים פנימיים",

והדרכים לעשות זאת הן רבות- שיקופים, שאילת שאלות, סוגי הקשבה שונים, דמיון מודרך, קלפים טיפוליים, וכלים מעולם הטיפול באמנויות.

כשהאישיות יוצאת מאזור הנוחות שלה למקום חדש, מתלווה לכך פחד

אם נשתמש בו כְּבָלַם- הוא יתפתח לפחד גדול יותר

אם נשתמש בו כְּמַדְחֵף- הוא יהפוך לדחף!

פחד ←דחף – "רק" לקרא את הפחד מהסוף להתחלה, והחיים מחייכים אלינו בשיניים צחורותJ

אמונות:

מערכת האמונות שלנו למעשה מגבשת את הזהות שלנו, היא חומר הגלם אשר מְתַבֵּל ולעיתים אף יוצר את נסיבות החיים שלנו.

מערכת האמונות שלנו נוצרת כתוצאה מהחוויות הכי ראשוניות בחיינו (היום כבר הוכח מדעית שגם החוויות שלנו כְּעוּבָּרִים בַּרחם, נשמרות בתודעה ומשליכות על עתידנו!).

ככל שֶיַד המזל הטוב ליוותה אותנו, כך תהיה מערכת האמונות שלנו מתגמלת ותלווה אותנו לחיים של סיפוק, הנאה ומימוש עצמי.

החוויות הקשות והטראומות שנצרבו בילדותנו הרכּה, אך גם אלו שהתווספו עם השנים, מְזִינוֹת את הפחדים והחרדות שלנו, את הקִלקולים במערכות היחסים, בחוסר היכולת שלנו לחלום ולממש חלומות.

מתקיים קשר הדוק בין מערכת האמונות שלנו למערכת הדמיון, לרגשות, להתנהגות, להתנהלות היומיומית, וכפועל יוצא- לאושר שלנו.

​

משוואות:

המשוואות שלנו נרכשות מרגע צאתנו לעולם.

דוגמא למשוואה:

    כשאני חלשה ומסכנה- אני אהובה

    כשאני עוצמתית ודעתנית- אני דחויה

המשוואות יוצרות צרימות- חוסר אינטגריטי בין ההכרזה שלנו לבין מה שהבטן והלב מאמינים בו. הן סותרות מבפנים את מה שהאדם מצהיר כלפי חוץ.

המשוואות נוצרו במטרה להגן עלינו ולסייע בידנו להשיג את צרכנו, אלא שאלִיָה וְקוֹץ בָּה- אותן משוואות אשר אימצנו בילדותנו כדי להיות מוגנים ולהימנע מכאב, הפכו עורן ומשמשות כור-היתוך לכאב ולסבל שאנו חווים בבגרותנו.

פריצה של משוואה- היא פריצת דרך!!!

ילד פנימי:

"הילד הפנימי" הוא חסימות הילדות שלנו. באישיותנו חיים בפיצול הילד הפנימי והבוגר.

הבוגר יושב בנחת על הצ'אנל המחובר לנשמה, כלומר- לערכים ולייעוד שלנו.

הילד הפנימי מתרוצץ בתזזיתיות ויוצר הַפְרָעָה, חסימה.

המקומות בהם חווינו חסר- הופכים לילדים פנימיים המתגוררים בגופו של המבוגר ומקפידים ללוות אותו כמעט לכל מקום. שאיפת הילד הפנימי שבתוכנו היא להביא אותנו למצב של שליטה בחיים ועל-כן כאשר הוא מזהה סכנה נוצר "שחזור שדות-קרב" (מתוך "הנתיב להתמרה עצמית")

הילד הפנימי מוביל אותנו למסלולי-חיים, בהם ינסה ליצור חוויה מתקנת. שם נוצרות האינטראקציות הלא נכונות שמובילות לאיבוד אנרגיה ותוצאות כואבות.

שני הפחדים המובילים את האנושות: הישרדות הגוף ונטישה, יושבים על הילד הפנימי.

ככל שיהיה יותר דו-שיח עם הילד הפנימי- יפסיק האדם להיות קרבן של התרחשות או פידבק שקיבל ממישהו.

פרואקטיביות וריאקטיביות:

פרואקטיביות - היא היכולת לבחור בתגובה! (Responsibility - אחריות, ניתן לחלק ל-2 מילים: response- ability).

כאשר אנחנו פרואקטיבים לא נִתְלֶה את האחריות להתנהגות שלנו בנסיבות חיצוניות, באנשים אחרים, או בתנאי מזג האויר. אנחנו בוחרים להיות אחראים על מעשינו ועל חיינו. אנחנו מתמקדים בתחומים שלגביהם יש לנו מה לעשות ומרחיבים אותם ככל הניתן.

ריאקטיביות - כל מה שקורה לנו הוא תוצאה של משהו חיצוני שנגרם לנו. למעשה, אין לנו שליטה בחיינו כי העולם סביבנו "גדול עלינו". אנחנו מתמקדים בחולשות שלנו ושל הסובבים אותנו ובנסיבות החיים שאין לנו שליטה עליהן.

​

"תפילת השלווה" שחיבר רינהולד ניבור מציעה את האיזון המייטבי:

אֵלִי, תֵּן בִּי את הַשַּלְווָה- לְקַבֵּל את הַדְּבָרִים שֶאֵין בִּיכוֹלְתִּי לְשנוֹתָם, אֶת הָאוֹמץ- לְשנוֹת את אשֶר בִּיכוֹלְתִּי וְאת הַתְּבוּנָה- לְהַבְדִּיל בֵּינֵיהֶם.

​

מחויבות ואחריות:

מחויבות – נחישות פנימית. ידיעה ברורה של הרעיון ונחישות לפעול למען השגתו.

אדם לא מחויב הוא חבלן לתהליך של עצמו. הכרזה על מחויבותו תחזק את     

המוטיבציה של המתאמן ותגדיל את הסיכוי לפעולה.

המחויבות של המתאמן היא למעשה לקיחת אחריות על השליטה בחייו.

זו פרואקטיביות של ה-being

אחריות –  האחריות היא פרואקטיביות חיצונית )של ה-doing). האדם יוזם, משפיע,      

מטפל במה שצריך, מבצע ומקדם.

האחריות הופכת את התהליך למוחשי יותר, ממוקד ועם משמעת עצמית גבוהה. היא גם אמצעי למדידת התוצאות של המתאמן.

כדי למקסם את הצלחת תהליך האימון חשוב שהמחוייבות והאחריות יתקיימו זו לצד זו!