top of page

מושגים מעולם האימון

המודל האימוני:

אלו הן חוליות המודל האימוני - הבסיס לכל אימון (הסדר לפעמים שונה):

 

מטרה אימונית

     ↓

ערכים

     ↓

ייעוד

     ↓

חזון

     ↓

מטרה אימונית- בדיקה חוזרת

     ↓

אבני דרך

     ↓

מה בתרמיל- משאבים

 

לצד המודל האימוני, יש מודל תהליכי- לא כל המאמנים משתמשים בו, הוא נתון לַצורך המתעורר בתהליך האימון, לַבחירה של המאמן ולאסכולות הנוספות בהן צמח.

האימון התהליכי מתמקד בתהליכים רגשיים המלווים או מפריעים לצמיחה ולהתפתחות האישית.

*אני מלווה את חוליות המודל האימוני במיקוד תהליכִי הכולל כלים מעולם הטיפול  והאמנויות. פירוט המודל התהליכי- בהמשך!

 

מטרה אימונית:

כבר בפגישה הראשונה עם המאמן, נשאל המתאמן האם יש לו מטרה אימונית מוגדרת. מרגע זה נבדקת "ההתאמה הזוגית" בין המתאמן לבין המטרה. לשם כך חוקרים ערכים, צרכים מול ערכים, אמונות, השתקפויות, אחריות ומחוייבות. נבדוק האם יש למתאמן בעלות אמיתית על המטרה, האם היא חלק מה-DNA שלו, אותנטית לחלוטין ונובעת מהחיבור שלו לרצונותיו.

המטרה תהיה ריאלית אך מאתגרת. היא תהיה פרקטית, ברורה ומוגדרת בזמן.

 

ערכים:

הערכים הם ה-DNA של הנשמה. החלק הכי טהור נצחי ואמיתי.

הערכים הם הבסיס בעולם האימון.

אם ניקח בּית כדימוי לתהליך האימוני- הערכים הם הרִצפה, החזון הוא התיקרה, הקירות בין הרצפה לתיקרה הם הפעולות. החזון לא יכול להתקיים ללא הערכים!

כל אחד מהערכים חייב לבוא לידי ביטוי בכל אחד מתחומי חיינו, כך מובטחים לנו סיפוק, הנאה, מיצוי עצמי וצמצום השֵדים המאיימים (פחד, חרדה וחבריהם...).

הערכים הם מעין אפרודיזיאק- מעוררי תשוקה, הם השורש שמתוכו ניתן להצמיח כל תחום.

 

ייעוד:

הייעוד הוא אחד ונצחי. הערכים והייעוד הם הליבה.

הייעוד הוא השירות שבאתי לתת לעולם- ההשפעה והרישום שאטביע בעולם הזה.

 

חזון:

החזון מורכב מהערכים והייעוד- הם הלִיבָּה

בהתאם לליבה שיצרנו, ננתב את החיים- החזון.

החזון הוא מציאות אופטימאלית עתידית- תסריט חיים המחובר אל ההווה ע"י "שביל החזון"- ממנו נגזרות מטרות שיקדמו אותנו אל אותה מציאות אופטימאלית.

כתיבת החזון מאפשרת למתאמן להרגיש ולהכיר את מכלול האינטראקציות של חייו. מתוכן ניתן "לשלוף" את התחום אותו הוא מבקש לקדם באימון ולכתוב אותו ברזולוציה גבוהה.

כאשר סיפור החזון הכללי קיים וחסר בתוכו חלק אחד, השֶד כבר לא נראה גדול כל כך...

כמו תינוק שמשכיבים במיטה ותוחמים לו בתוכה מרחב מצומצם יותר כדי שירגיש בטוח. מגדירים לתינוק את מרחב המחייה שלו, ובהשלכה למתאמן- מגדירים לו את התחום שהוא רוצה לקדם והיה שרוי בְּבִלְבּוּל לגביו.

החזון עצמו הוא לא תכנית-פעולה, כי אם השראה. לאחר שהגדרנו את החזון עלינו לשאול עצמנו מה בכוונתנו לעשות למענו מחר בבוקר. אם אין לנו תשובה לכך, כדאי לבדוק האם אכן זהו חזוננו... כאן נבחן הקשר והמתח האנרגטי עם החלומות שלנו כדי שיהפכו למציאות.

 

אבני דרך:

כדי ליישם את המטרה אשר תוביל בסופו של תהליך להגשמת החזון, יש להציב אבני דרך- מטרות מִשְנֶה המסמנות את הדרך ומבטיחות שלא נאבד אותה.

והסבר קצת יותר ציורי:

מרביתנו מגיעים אל סופרמרקט ענק ומתקשים לזכור את אשר ביקשנו לרכוש כשמולנו מאות מוצרים מפוזרים באינסוף מסדרונות ומדפים, במגוון אריזות, כשברקע נשמע קול כרוז סקסי : "בשעה הקרובה יימכרו הפולקעס בחצי מחיר בלבד. מהרו וקנו!".

אם נכין טרם יציאתנו אל הסופרמרקט פתק ובו רשומים המוצרים הדרושים, ייקל עלינו לשוב הביתה מסופקים- לא בוזבז זמן יקר, לא בוזבז כסף על מוצרים לא נחוצים ו...השגנו את אשר ביקשנו מלכתחילה.

המוצרים הרשומים בפתק הם אבני הדרך. בסופו של הביקור ניתן יהיה להכין את העוגה המבוקשת, כי כל המרכיבים נקנו עפ"י הרשימה- העוגה היא המטרה האימונית!

 

מה בתרמיל:

הצידה איתה יורדים אל השטח כדי להתחכך עם החיים ולהשיג הגשמה.

התרמיל מכיל מצפן, אולר, מפת-דרכים, וגם פירות, לעיתים פירות רקובים...

בּננה שידעה ימים יפים יותר וּבְקִסְמָה הנימוח השאירה  רישומה על המצפן והאולר (אותם ניתן לנקות...), אך גם על מפת הדרכים שלנו, ובכך מוחקת את התוואי הרשום בה.

ובהשלכה- האמונות המגבילות שלנו, המשוואות, המכות והפצעים שאספנו במהלך החיים, כל אלו מכתימים את החלומות שלנו ומונעים מאיתנו להאמין שביכולתנו לממש אותם, גורמים לנו להתמקד בחצי הכוס הריקה ולא מאפשרים לצאת עם כוחות ואנרגיה מייטיבה להגשמה ויצירת החיים המגיעים לנו.

זה השלב ל"בדיקת מלאי"- מה ראוי לצאת איתנו לדרך ומה יכביד ואף יחבל במסע.

שלוש השאלות שנשאל:

  1. מה אנו רוצים לשמֵר? (לדוגמא: תשוקה לרעיון, יידע...)

  2. מה אנו בוחרים להוציא מהתרמיל? (פרדיגמות, משוואות, ילדים פנימיים, דימוי אידיאלי...)

  3. מה בדעתנו להוסיף לתרמיל (יידע חדש, כסף, זכרונות מתוקים מנצחונות העבר)

הַפְּרֵידָה מפירות רקובים היא גם פרידה מאותם אלמנטים שמעניקים תחושת שליטה אשלייתית, אשר מלווה אותנו לאורך זמן. הגוף מבקש ודאות ומעוניין לשמר את  הקיים, את אזור הנוחות. באימון נלווה את התהליך הזה בתמיכה ובנצחונות קטנים "על הדרך" שמאפשרים לנו להאמין ביכולתנו ולוותר על "אזור הנוחות" המטעה.

אימון תהליכי:

כאשר אנחנו רוצים להוציא מהתרמיל את "הפירות הרקובים", לנער מעלינו את אבק הכאבים, הטראומות והפצעים שלא הגלידו- ראוי להשתמש בכלים של האימון התהליכי, כדי שנצליח להתאים עצמנו לְעוֹלם מתגמל, משמח ומלא מימוש עצמי.

כאשר אנו בוחרים להיות אמיצים ולהיפרד מ"אזורי הנוחות" שמשאירים אותנו קטנים ומפוחדים- יש דרכים לעשות זאת באופן לא מאיים אך מאתגר, להיכנס בעדינות ועם המון תמיכה לאזורים הכאובים, לזהות אותם, לגעת בהם בהמון אהבה, לתת להם מקום של כבוד בזיכרון שלנו, אך לא לתת להם לנהל אותנו!

מדובר באמונות (פארדיגמות), משוואות, ו"ילדים פנימיים",

והדרכים לעשות זאת הן רבות- שיקופים, שאילת שאלות, סוגי הקשבה שונים, דמיון מודרך, קלפים טיפוליים, וכלים מעולם הטיפול באמנויות.

כשהאישיות יוצאת מאזור הנוחות שלה למקום חדש, מתלווה לכך פחד

אם נשתמש בו כְּבָלַם- הוא יתפתח לפחד גדול יותר

אם נשתמש בו כְּמַדְחֵף- הוא יהפוך לדחף!

פחד ←דחף – "רק" לקרא את הפחד מהסוף להתחלה, והחיים מחייכים אלינו בשיניים צחורותJ

 

אמונות:

מערכת האמונות שלנו למעשה מגבשת את הזהות שלנו, היא חומר הגלם אשר מְתַבֵּל ולעיתים אף יוצר את נסיבות החיים שלנו.

מערכת האמונות שלנו נוצרת כתוצאה מהחוויות הכי ראשוניות בחיינו (היום כבר הוכח מדעית שגם החוויות שלנו כְּעוּבָּרִים בַּרחם, נשמרות בתודעה ומשליכות על עתידנו!).

ככל שֶיַד המזל הטוב ליוותה אותנו, כך תהיה מערכת האמונות שלנו מתגמלת ותלווה אותנו לחיים של סיפוק, הנאה ומימוש עצמי.

החוויות הקשות והטראומות שנצרבו בילדותנו הרכּה, אך גם אלו שהתווספו עם השנים, מְזִינוֹת את הפחדים והחרדות שלנו, את הקִלקולים במערכות היחסים, בחוסר היכולת שלנו לחלום ולממש חלומות.

מתקיים קשר הדוק בין מערכת האמונות שלנו למערכת הדמיון, לרגשות, להתנהגות, להתנהלות היומיומית, וכפועל יוצא- לאושר שלנו.

משוואות:

המשוואות שלנו נרכשות מרגע צאתנו לעולם.

דוגמא למשוואה:

    כשאני חלשה ומסכנה- אני אהובה

    כשאני עוצמתית ודעתנית- אני דחויה

 

המשוואות יוצרות צרימות- חוסר אינטגריטי בין ההכרזה שלנו לבין מה שהבטן והלב מאמינים בו. הן סותרות מבפנים את מה שהאדם מצהיר כלפי חוץ.

המשוואות נוצרו במטרה להגן עלינו ולסייע בידנו להשיג את צרכנו, אלא שאלִיָה וְקוֹץ בָּה- אותן משוואות אשר אימצנו בילדותנו כדי להיות מוגנים ולהימנע מכאב, הפכו עורן ומשמשות כור-היתוך לכאב ולסבל שאנו חווים בבגרותנו.

פריצה של משוואה- היא פריצת דרך!!!

 

ילד פנימי:

"הילד הפנימי" הוא חסימות הילדות שלנו. באישיותנו חיים בפיצול הילד הפנימי והבוגר.

הבוגר יושב בנחת על הצ'אנל המחובר לנשמה, כלומר- לערכים ולייעוד שלנו.

הילד הפנימי מתרוצץ בתזזיתיות ויוצר הַפְרָעָה, חסימה.

המקומות בהם חווינו חסר- הופכים לילדים פנימיים המתגוררים בגופו של המבוגר ומקפידים ללוות אותו כמעט לכל מקום. שאיפת הילד הפנימי שבתוכנו היא להביא אותנו למצב של שליטה בחיים ועל-כן כאשר הוא מזהה סכנה נוצר "שחזור שדות-קרב" (מתוך "הנתיב להתמרה עצמית")

הילד הפנימי מוביל אותנו למסלולי-חיים, בהם ינסה ליצור חוויה מתקנת. שם נוצרות האינטראקציות הלא נכונות שמובילות לאיבוד אנרגיה ותוצאות כואבות.

שני הפחדים המובילים את האנושות: הישרדות הגוף ונטישה, יושבים על הילד הפנימי.

ככל שיהיה יותר דו-שיח עם הילד הפנימי- יפסיק האדם להיות קרבן של התרחשות או פידבק שקיבל ממישהו.

 

פרואקטיביות וריאקטיביות:

פרואקטיביות - היא היכולת לבחור בתגובה! (Responsibility - אחריות, ניתן לחלק ל-2 מילים: response- ability).

כאשר אנחנו פרואקטיבים לא נִתְלֶה את האחריות להתנהגות שלנו בנסיבות חיצוניות, באנשים אחרים, או בתנאי מזג האויר. אנחנו בוחרים להיות אחראים על מעשינו ועל חיינו. אנחנו מתמקדים בתחומים שלגביהם יש לנו מה לעשות ומרחיבים אותם ככל הניתן.

ריאקטיביות - כל מה שקורה לנו הוא תוצאה של משהו חיצוני שנגרם לנו. למעשה, אין לנו שליטה בחיינו כי העולם סביבנו "גדול עלינו". אנחנו מתמקדים בחולשות שלנו ושל הסובבים אותנו ובנסיבות החיים שאין לנו שליטה עליהן.

 

"תפילת השלווה" שחיבר רינהולד ניבור מציעה את האיזון המייטבי:

אֵלִי, תֵּן בִּי את הַשַּלְווָה- לְקַבֵּל את הַדְּבָרִים שֶאֵין בִּיכוֹלְתִּי לְשנוֹתָם, אֶת הָאוֹמץ- לְשנוֹת את אשֶר בִּיכוֹלְתִּי וְאת הַתְּבוּנָה- לְהַבְדִּיל בֵּינֵיהֶם.

 

מחויבות ואחריות:

מחויבות – נחישות פנימית. ידיעה ברורה של הרעיון ונחישות לפעול למען השגתו.

אדם לא מחויב הוא חבלן לתהליך של עצמו. הכרזה על מחויבותו תחזק את     

המוטיבציה של המתאמן ותגדיל את הסיכוי לפעולה.

המחויבות של המתאמן היא למעשה לקיחת אחריות על השליטה בחייו.

זו פרואקטיביות של ה-being

אחריות –  האחריות היא פרואקטיביות חיצונית )של ה-doing). האדם יוזם, משפיע,      

מטפל במה שצריך, מבצע ומקדם.

האחריות הופכת את התהליך למוחשי יותר, ממוקד ועם משמעת עצמית גבוהה. היא גם אמצעי למדידת התוצאות של המתאמן.

 

כדי למקסם את הצלחת תהליך האימון חשוב שהמחוייבות והאחריות יתקיימו זו לצד זו!                    

יעל עמית | מושגים מעולם האימון
bottom of page