מיום שהעזתי לראשונה להסתכל על העולם מבעד לְמִשְקָפֵי המוּרְכָּבוּת שלו-
למדתי להסתכל כך גם על עצמי, ואני לומדת כל יום מחדש לקבל אותי מצחיקה
ורצינית, ילדותית ובוגרת, סבלנית וחסרת מנוח, מאורגנת ומבולבלת.
לומדת לחבק את המורכבות, לקבל ולאהוב דרכה אותי ואת האחרים.
אני: כשחקנית
      כמאמנת
      כמרצה
בכל הכובעים כולם- נתמכת בַּמשקפיים המופלאים, משקפי המורכבות
כך מקשיבה, כך מתבוננת, כך מצחיקה
ומתוך כך, מעניקה כלים לגלות את היופי בַּשוֹנוּת וּבַמוּרכבות מִבְּלִי להיבהל.
להניע חלומות כלואים, להניע מערכות יחסים, למצוא הרמוניה וְשִׂיח מתגמל גם בתוך חוסר הסכמה, לתקשר בהקשבה מכילה ולא מתוך איבוד עצמי.
להתאהב בַּמורכבות, לשמוח בַּשָׁלֵם שבחוסר השלמות.