אוהל הקרקס ליווה תמיד את הפנטזיות שלי.
אחת לשנה הגיע לארץ קרקס מֶדֶרָאנוֹ, ואבא שלי דאג לקנות כרטיסים במקום הכי טוב בַּאוהל הענק והצבעוני. אבא שמר עלי ונתן לי להרגיש אמיצה כשהלוליינים טיפסו אל תורן האוהל ועשו עם עמוד השדרה שלהם את הדברים הכי מפחידים בעולם.
משך שעתיים הראש שלי היה מוטה לאחור והעיניים זקורות אל רום האוהל ואף פעם לא כאב לי העורף, כי העונג אף פעם לא מכאיב!
תמר ואבינעם (הילדים שמכירים את אמא האינפנטילית הכי טוב בעולם...) החליטו לחגוג לי יומולדת בקרקס! שוב חזרתי להיות הילדה שהולכת לקרקס והפעם גם מרשים לה לממש פנטזיה אחת קטנה...